ניר בתי גידול של צומח ומערכות אקולוגיות ויערניות

מרבית המסלע באזור הים תיכוני בישראל הוא של סלעים קרבונטיים. על סלעים קרסטיים אזור הגשום מתפתח לרוב חורש. במסלע שאינו קרסטי, על גבי אבן גיר צפופה גדלים עשבוניים ובתות. סלעים נקבוביים יותר הם סלעי קירטון. עם כל עליה בנקבוביות הקירטון, עולה נפח המים הנימיים האגורים בתוכם ומתאפשר קיום של צמחים מעוצים בגודל וביומסה גדולים יותר. על גבי קירטון בנקבוביות בינונית יכול לגדול יער פארק, ועל קירטון רך ונקבובי גדל חורש.

רצפים של שנות בצורת גורמים להתייבשויות במרבית תצורות הצומח הטבעי והנטוע. טיפוסי צומח הגדלים על קירטון נקבובי הינם עמידים יותר מפני התייבשות. התייבשויות בחורש מתרחשות בבית הגידול הקרסטי שבו כמות המים בבית השורשים מוגבלת, וכמעט שלא בחורש הגדל על קירטון. ביער יתיר חקרנו את דגם ההתייבשות ומצאנו שהתייבשויות התרחשו על גבי אבן גיר עם קרקע עמוקה יחסית ולא על קירטון עם קרקע רדודה. בגלבוע חקרנו את קריסת אוכלוסיות אירוס הגלבוע ומצאנו שהאוכלוסיה היציבה היא זו הגדלה על קירטון נקבובי.

יתרון משק המים על גבי הקירטונים מתבטא הן בתפוצתן של תצורות הצומח והן בהשרדות הטיפוסים והמינים.